שיעור בשש לירות- מאת אלי חליפה, מספר סיפורים, סופר
סיפור בו היו מעורבים שני ילדים וכיצד התנהגות של הורים לימדה כל ילד דבר הפוך
בבית ספר היסודי, במהלך אחת ההפסקות נתלתי יחד עם ילד אחר מהכיתה על ידית הדלת הוא על צד אחד ואני מצידה השני. התנדנדנו עד שלפתע נשברה הידית ושנינו נפלנו לארץ כל אחד מחזיק בצד שלה. הפעמון צלצל והמורה חזר לכיתה. המתנו לו בכניסה וסיפרנו שהידית של הכיתה ממש לא חזקה ונשברה.
המורה הביט בנו ובכעס אמר: "מה שעשיתם בהפסקה זה חוסר אחריות, גרמתם נזק לרכוש. העונש שלכם יהיה לקנות ידית חדשה. המחיר שלה 12 לירות. כל אחד מכם שיביא מההורים שלו שש לירות."
הסכום היה גדול אז. הייתי המום מהעונש. חשבתי שנקבל עונש חינוכי, לכתוב מאה פעם, לנקות וכדומה. אבל להביא כסף? איך אספר זאת להורים שלי.
גם הילד השני חשש, מה יהיה אם יספר להוריו וחשש יותר לגופו.
חזרתי הביתה וספרתי לאמא שלי את קורות ההפסקה באותו יום ואז הגעתי לנושא הידית החלשה שמשום מה לא הצליחה לשאת שני ילדים יחד והעונש הוא...שש לירות. אמא חזרה אחרי: "מה?! שש לירות?!" ואני לחשתי לה בפחד "זה מה שהמורה אמר"
אמא לא הוסיפה מילה. כשאבא חזר הביתה מהמשק היא סיפרה לו שצריך להשיג שש לירות כי אלי שבר את הידית של דלת הכיתה. אבא לא פנה אלי ולא שאל כלום. הוא ואמא ניהלו שיחת דאגה בקול כשאני שומע, איך להשיג את הכסף וכמה נזק זה הולך לגרום. "אני צריכה כסף לצרכניה מחר" אמרה אמא והמשיכה לפרט כמה דברים היא תכננה לעשות בשש לירות, לזו היא צריכה להחזיר, וכאן צריך לשלם ושניהם נעשו חסרי אונים לגמרי, מאיפה ישיגו את שש הלירות הללו והמשיכו והפליגו בצער הגדול שפקד אותם והכל נאמר בקול רם שאשמע ואבין את גודל הנזק. לכאורה לא כעסו עלי ולא צעקו ולא נזפו במילה. אבל השיחה בינהם שנעשתה בקול כשאני שומע אותה היתה קשה והם לא חסכו תיאורים כדי להלקות במצפוני. אמא הסבירה לי: "אין מה לעשות, זה הרכוש של בית הספר, אם שברת צריך לשלם. נראה מה נעשה, נאסוף את הכסף, אבל זה ייקח קצת זמן. נאסוף לאט לאט ונביא." הנהנתי בראשי להסכמה בעצב רב.
למחרת בבית הספר פגשתי את הילד השני שמיד שאל אותי: "נו, עם מה היכו אותך אתמול? מה עשו לך...."
-"לא היכו אותי בכלל." עניתי.
חייך הילד ואמר: "כל הכבוד גם אותי כמעט ולא הצליחו. בהתחלה אבא שלי ניסה לרדוף אחרי אבל רצתי בזיג זג, אז הוא ניסה עם מקל וקפצתי. זרק נעליים ולא פגע. הוא כעס עוד יותר וניסה עם החגורה להגיע אלי, אבל חוץ ממכה אחת כואבת התחמקתי ממנו."
הילד היה מרוצה מעצם כך שלא ספג מכות קשות למעט מכה אחת, זאת היתה המסקנה הראשונה שלו מהאירוע. השיעור השני שלו היה כאשר אימו באה לבית הספר וזעמה על המורה. "מה פתאם אתה מבקש שש לירות?! אני שברתי את הידית?! הילד בבית הספר אז אתם אחראים עליו, איך אתם לא שומרים על הדלתות והרכוש שלכם ואם כבר לא הצלחת לחנך את הילדים כאן, זאת אשמתך, לא שלי."
המורה הסביר לאם שחלק מהחינוך זה לתת עונש ומאחר שנגרם נזק כספי עליה לשלם.
האם שילמה את שש הלירות לבית הספר כשהיא זועמת וכועסת.
הילד למד שמעבר להתחמקות המופלאה שלו ממכות כשהוא לא מתנהג כשורה, בית הספר והמורה הם האחראים על ההתנהגות שלו בודאי לא הוא.
חזרתי הביתה ושאלתי קצת בפחד וחשש את אמא מתי אוכל לתת את הכסף של העונש לבית הספר. אמא אמרה לי שהיא שמה שקית במטבח על השיש וצריך כל פעם לשים שם אגורות עשרות אגורות כל מה שנשאר ויש עד שנגיע לשש לירות וגם אם אני מלמד ילד אחד במושב שיעור בתשלום אני יכול לשים את הכסף בשקית זה גם יעזור למלא אותה. הבטתי חסר אונים בשקית הקטנה ולא אמרתי דבר.
הימים עברו ובכל פעם נוספו עשר אגורות ועוד חצי לירה ועוד עשר אגורות. המורה אף שאל אותי מה לגבי החלק שלי בתשלום ועניתי שאני אביא בעוד כמה ימים. הימים עברו ואז אמא הביאה לי את השקית שהיתה מלאה מטבעות רבות של אגורות ועשרות אגורות. היא ביקשה ממני שאספור. ישבתי וספרתי מטבע למטבע מרגיש ומבין מה זה לאסוף סכום כזה. הגשתי למורה שקית כבדה מלאת מטבעות. הוא הביט בשקית המום. "מה זה?" שאל
-"זה הכסף" עניתי, "עד שאספנו את כל המטבעות זה לקח זמן." הסברתי נבוך. המורה לקח את השקית הכבדה בידיו הביט בה נבוך בעצמו. המשכתי להסביר: "ספרתי את כל המטבעות. יש כאן שש לירות בדיוק." הביט המורה בשקית הכבדה בידיו, הביט בי, השפיל עיניו ואמר בשקט: "אולי זה לא היה רעיון טוב."
למדתי מההורים שלי מבלי שאמרו לי מילה או צעקו ונזפו אם עשית משהו עליך לקחת אחריות ולא לחפש תירוצים כדי להאשים מישהו אחר ולהעריך את הסכום של הנזק שגרמת, ובדרך אמא שלי לימדה את המורה שלבקש כסף מחקלאים קשיי יום שמגדלים משפחה עם חמישה ילדים זאת בקשה גדולה וגם הם עובדים קשה כדי לאסוף את כספם.
סיפורים אלה ואחרים בספרי "נסיכי הרוח" אוסף סיפורים של עליית משפחת חליפה מבגדד לישראל עם נוסטלגיה, מוסר השכל, חכמה והרבה שנינות וכן בערבי סיפורים שאני עורך.
אלי חליפה 052-2708666